לא, זו לא תערוכת אינפוקום משנה שעברה אלא תערוכת אינפוקום סין 2020 שהסתיימה זה עתה. כמעט שנה מפרוץ הווירוס, ומדינת מקורו (לכאורה) מראה את מה שציפינו ממנה- חזרה לנורמליות אמיתית. מסתבר שהכמיהה האנושית למפגש אישי, עם כל המגבלות הכרוכות בו, עולה אפילו על חששות ממגיפה שטרם 'התייצבה' והפתרון עדיין לא נראה באופק.
תמונה ראשית - אינפוקום
התמונות הללו לקוחות מתוך Infocomm China, שנת 2020, בין התאריכים 28 ועד ל-30 בספטמבר, לפני מספר ימים. תמונה שווה אלף מלים אבל אנחנו נשתמש בפחות על מנת להסביר למה היא מהווה את כל מהות תחום ה-AV.
מחודש מרץ ואילך הופגזנו דרך הרשת בזימונים לאירועים וירטואליים על ידי היצרניות השונות, אפילו Infocomm 2020 שהייתה אמורה להיערך בווגאס, הושקה לבסוף על גבי פלטפורמה וירטואלית וזכתה לביקורות חיוביות. ככל שהחודשים עברו התבהר דבר אחד בצורה חדה מאוד: קשה לחוות את תחום ה-AV דרך המרחב הוירטואלי.
כן –כנס וירטואלי יכול להוות חוויה משלימה. הוא מאפשר גישה מהירה למידעים שהוצגו, לצ'אטים ואני לא יכול להישבע שאי אפשר להשלים הכל. יש רק דבר אחד שבוודאות לא יכול לקרות – החוויה.
החוויה של 'להיות שם' בלתי ניתנת להחלפה ומספר המבקרים הייחודיים באינפוקום סין העומד על 30,866 (לפי אתר Infocomm-china.com) – הוא הוכחה לכך.
בתמונות מכנס אינפוקום סין, נראה כי המבקרים שמרו על הנחיות הבריאות של עטיית מסיכה ואני יכול לשער שההקפדה במתחם הייתה יתרה על מנת לשמור על בריאות המבקרים, אני מאמין כי מספר המבקרים ב-ISE 2021 שתיערך ביוני יהיה גבוה ממספר המבקרים ב-ISE 2020 וגם מספר היצרניות שיציגו.
למה ? כי בעולם ה-AV אותו אנחנו חיים 'לראות זה להאמין, לראות זה להבין'. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. ביכולת להחזיק יחידת מיתוג, לראות חיבור שלא הכרנו ולקבל על כך תשובה במקום, ביכולת לראות בעיניים צבעים על גבי תצוגות ללא עיוות או דחיסה של שיחת ווידאו, לשמוע באסים ממערכות על השבילים האינסופיים וכמובן – לפגוש קולגות מחו"ל פנים אל פנים, להחליף מידע על כוס בירה ולצאת לאכול משהו טוב יחד בסוף כל אחד מהימים העמוסים.
להסתובב עם לקוח שעד כה היה מורגל לקרוא PDF עמוס כתבי כמויות ומפרטים, ולהמחיש לו בדיוק למה כבל כזה עדיף על כבל אחר שנראים זהים כשהם מושווים 'על הנייר'. זו היכולת לתקשר ללא גבולות, ואת זה כותב יועץ בתחום הווידאו: תקשורת חזותית מושתתת ועידות ווידאו היא גורם משלים ואינה יכולה להחליף את החוויה האמיתית לה אנחנו זקוקים – לחיצת היד, קשר העין, חיוך או איפוק שעוזרים לנו להבין מה האדם מולנו חושב.
בנסיון קל לדמיין את התערוכות בעידן פוסט-קורונה, אני רואה עמדות ווידאו המאפשרות 'התפרצות' מבקרים המחוברים דרך פלטפורמת ווידאו. ניתן לראות אותם והם יכולים לצפות בנו, לשאול שאלות. אולי נציג ייעודי שיהיה זמין לכך, מקלדת או אפליקציה שתאפשר להקליד שאלות שתאגרנה, הרבה מאוד מידע יכול להצטבר באופן זה. למעשה, כל תהליך ההרשמה לתערוכה ייאפשר לאנשים, לרבות המבקרים בה, לשמר מידע, להצטרף מחדרם במלון בתחילה ולהגיע לאתר מאוחר יותר בדיוק לסשנים החשובים להם…
אפשר וצריך לעשות עם זה כל כך הרבה יותר.
בנימה אופטימית: קשה לומר כי הוירטואלי מבטל את הפיזי או הפיסזי מבטל את הוירטואלי. אנחנו לא במלחמה ואין צורך להחליט. ניתן וצריך לעשות שימוש מתאים בין שתי הטכניקות על מנת שתשלמנה זו את זו ותשגנה ערך רב יותר הן למארחים והמציגים והן למבקרים. החיבור בין השניים נותן יותר מסכום חלקיו ומשמש למעשה כמקפצה לשלב לו חיכינו.
ניפגש ביוני 2021 בברצלונה.