תחילת 2022 תופסת את עולם התקשורת הארגונית במצב מעט מביך; לאחר שני עשורים באזור הנוחות של הוידאו-קונפרנס (VC) , עברה התקשורת הארגונית בכל העולם ל UC – unified communication בתוך שנתיים, ועולם ה VC הלך לעולמו.
לא זכורים לי מהפכים כה מהירים בתחום. כל השוק- מהיצרנים ועד משתמשי הקצה, מחליף פלטפורמה ואיתה הרגלים בזמן כל כך קצר.
ככלל, טכנולוגיה שתופסת בשוק ה residential תגיע ככל הנראה גם לשוק ה commercial אבל להיפך? בדרך כלל לא. כל עוד צרך השוק הביתי, ורק השוק הביתי, שירותים כמו Skype ודומיו, נשארה תעשיית התקשורת הארגונית באזור הנוחות שלה, עם VC לפלח שוק עילי במחירים מפוצצים. Skype ודומיו נותרו כשעשוע לשעות הפנאי ולעיתים כאמצעי יעיל לקשר משפחתי המגשר על מרחקים פיזיים אבל לא יותר מזה.
ואז קורונה
הביקוש לגישור על מרחקים פיזיים בסביבה הביתית משפחתית נסק בבת אחת, וכשיש ביקוש יש היצע, ואם אין היצע – משתמשים במה שיש. לכן במידה ומדובר בחדרי ישיבות פשוט תולשים מצלמת USB מאחד המסכים במשרד, מחברים אותה למחשב בחדר ישיבות, מחברים את המחשב למסך ויש זום.
זה פחות או יותר התהליך שעבר על רוב הארגונים שרצו זום בחדר ישיבות ב-2019. אט אט, כשהדברים בחדר הישיבות לא עבדו בדיוק כמו בבית, החלו הארגונים הללו להתעניין בפתרונות UC ייעודיים לחדרי ישיבות, והיצרנים מצידם נכנסו לפיתוח מואץ של מוצרים ייעודיים לחדרי ישיבות.
אבל מה עם כל אותן חברות ענק שכבר היה ברשותן ציוד VC? דילמה. למעשה מבחינת הלקוח, עדיף היה להיכנס ל 2019 ללא ציוד כלל מאשר להיות בעלים גאה של 4,000 נקודות קצה VC בכל העולם. נקודות קצה שתוך שנתיים יגיעו לסוף חייהן (EOL).
תקופת הדמדומים
מה יותר טבעי מכך שאותן חברות גדולות, שהיו כבר עמוק בתוך תרבות ה VC כולל טונות ציוד שנתן מענה לעשרות ומאות נקודות קצה, רצו להשתמש בציוד ה VC הקיים גם ל UC. היצרנים חשו מחויבות לספק להן פתרונות גישור בין שני העולמות.
היות ומערכות VC מבוססות חומרה במקור, היה צורך לבצע התאמות תוכנה שיאפשרו לציוד VC קיים בחדר ישיבות לעבוד עם אפליקציות הענן בטכנולוגיית UC. הניסיונות הללו הסתיימו ברוב המקרים בעגמת נפש ומהר מאוד נוצרו שני זרמים עיקריים בתעשיית מוצרי UC: פתרון סביב מחשב ומולו פתרונות עם CODEC מובנה המחובר ישירות לרשת. יש pros & cons לכל אחת מהשיטות ואי אפשר לקבוע איזו טובה יותר. שגיאה לחשוב שיש איזשהו סטנדרט אחד שמתאים לכל הצרכים הארגוניים אולם טוב לדעת ולהכיר את השוני, היתרונות החסרונות, ולמי מתאימה כל שיטה.
בנוסף, כדי שהחיים לא יהיו יותר מדי פשוטים, נוצרו שני פילוחים נוספים בשוק ה UC; "משתמש רגיל" ו"ROOM". בבית, אנחנו משתמשים רגילים אשר מזוהים ברשת בשמנו ובכתובת הדוא"ל האישית אך מה קורה כשמדובר בחדרי ישיבות? מי מזמן פגישת זום?
בואו ניקח לדוגמא ארגון בו כולם עובדים עם לפטופים. האם נצפה שמישהו מהמשתתפים יביא לפטופ לחדר כדי לזמן פגישה או לקבל זימון? לא הגיוני. ובכן צריך מחשב בחדר שיהיה אחראי על הזום, או לחילופין פתרון מבוסס CODEC חומרה. ואם יש כזה בחדר והוא מחובר לאינטרנט כדי לקיים שיחות ועידה, מה בדבר אבטחת מידע לאותו מחשב?
ואם פתרנו את בעיות אבטחת המידע של מחשב הזום אשר מוקם בתוך חדר הישיבות, מה קורה כשמשתתף רוצה לשתף מצגת בתוך החדר ישירות מהלפטופ האישי שלו? והרי לנו סוגיה נוספת BYOD. (bring your own device )
מעבר לשתי הדוגמאות הנ"ל, הדרישות ממערכת ה UC בחדר הישיבות שונות מהדרישות ממערכת ה UC הביתית בכל אספקט אפשרי, החל מהמצלמה וכלה בניהול ריכוזי של עמדות קצה, דרך האודיו בחדר וממשק השליטה. אפשר לומר שג'יפ 4×4 ומכונית משפחתית, שניהם "כלי רכב" אבל כולנו יודעים מה ההבדל בדרישות, בציפיות ובחוויה. מערכת UC לחדר ישיבות אינה מערכת UC ביתית.
הלקחים החשובים ביותר שהפקתי משנתיים אינטנסיביות של עיסוק בעולם ה UC הם שאין דבר כזה one size fits all. כל ארגון שונה, בעל דגשים החשובים לו, צרכים, אתגרים וכמובן תרבות ארגונית ייחודית.
עוד למדנו שאין דבר כזה "מערכת טובה יותר או פחות". בשקלול של ביצועים/מחיר של מערכות ה UC השונות, המערכת הטובה יותר היא זו שמגרעותיה נמצאות בתחום שלגביו הלקוח אדיש, ויתרונותיה נמצאים בתחום שחשוב ללקוח.
בארגון גדול ומוכר אופיינה מצלמה איכותית ביותר בעלת יכולות auto framing לחדר ישיבות הנהלה. מצלמה שנפסלה בגלל שאינה מסוגלת לבצע speaker tracking. החברה הייתה מוכנה לשלם ולהשקיע עבור מצלמה עוקבת. בארגון אחר הסטנדרט הוא בדיוק אותה מצלמה שנפסלה אצל הקודם היות ואין לצוותים העובדים כל צורך ב speaker tracking והם מאושרים עם תכונת ה auto framing. בארגון שלישי עלה חשש ממוצר מסוים כיוון שהמצלמה שלו לא מספיק טובה. בבירור מעמיק יותר מסתבר שהמצלמות לא מעניינות איש באותו ארגון מאחר ולרוב פותחים הצוותים את המצלמות בתחילת הפגישה, אומרים שלום האחד לשני ומיד סוגרים אותן. מה שחשוב באותו ארגון הוא שיתוף התוכן ומכיוון שביתר הפרמטרים המוצר עושה את העבודה ומחירו אטרקטיבי, הוא נבחר למרות איכות די עלובה של המצלמה.
שלושת הדוגמאות הללו הן טיפה בים. הבעיה האמיתית היא בעיה של ידע והפערים שחסרונו מייצר. ידע בתחום שלנו פירושו ניסיון מעשי עם המוצר ואיש אינו טוען שזה פשוט; היצרנים מציפים את השוק בפתרונות ומוצרים שונים ואיסוף המידע והניסיון המעשי הם משימה לכל דבר ועניין. הכל מחובר לתרבות ארגונית, לניהול ולשימוש מדויק בכלי עבודה.
צפי לעתיד?
השוק אינסופי, הביקוש רב, היצרנים עובדים מסביב לשעון והאתגר הגדול ביותר עבור לקוח ממוצע הוא להחליט על הרכש הנכון והאופטימלי ביותר עבור הארגון, כזה שלא יהפוך לפיל לבן בתוך שנה. התחרות בין ZOOM ,TEAMS ,WEBEX ושאר הפלטפורמות מתנהלת במקביל לתחרות בין מיקרוסופט לאנדרואיד ולשחקנים נוספים. הלקוחות חוששים "להינעל" על כוון ודורשים גמישות ואפשרות לעבור לפלטפורמה אחרת בעתיד, ואנחנו שאיננו חוזי עתידות ולא קוראים בקפה, יכולים רק לנסות להדביק את קצב הפיתוח המטורף של היצרנים מחד, ולייצר לעצמנו רשימה של תכונות ודרישות שחשובות לנו ממערכת ה UC מאידך, ורק אז לבחון את ההיצע.
תמונות – Canva
