הטכנולוגיה שתדע לזהות האם הכדור עבר את קו השער או לא, הומצאה כבר בשלהי העשור הקודם, (ב-1999 ליתר דיוק) על ידי פרופ' פול הוקינס. בתחילה, הטכנולוגיה שימשה בעיקר למשחקי קריקט.  רק ב-2006 אושרה הטכנולוגיה לבדיקה ראשונית על ידי ה-IFAB, ועדת הכדורגל הבינלאומית. היא אושרה סופית לשימוש (אך לא כדרישת חובה) ב-2012.

שתי השיטות העיקריות שפועלות כיום במשחקי FIFA ו-UEFA הן "גולרפ" (Goalref) ו"עין הנץ" (Hawk-Eye). עין הנץ אמנם מבוססת על הטכנולוגיה המקורית של פרופ' הוקינס, אך הגרסה הסופית שלה היא למעשה המאוחרת יותר מבין שתי השיטות.

גולריפ מבוססת על עיקרון של השראה אלקטרומגנטית. היא יקרה יותר, אך גם מדויקת יותר. בשיטה זו, משולב בתוך הכדור מעגל חשמלי כאשר מסביב לרחבת השער נוצר שדה מגנטי. כאשר הכדור חוצה את הקו, נוצרת הפרעה בשדה האלקטרומגנטי ונשלח אות רדיו ללוח הבקרה ולשעון מיוחד אותו עונדים השופטים.

שיטת "עין הנץ" היא המאוחרת יותר ונכנסה לשימוש בפרימייר ליג רק בעונת 2013-2014. כפי שאפשר לנחש משמה, בשיטה זו נעשה שימוש במספר מצלמות המצלמות במהירות גבוהה את הכדור ממספר זוויות. לאחר מכן נעשה חישוב גיאומטרי על בסיס משולש (טריאנגולציה). גם טכנולוגיה זו נוצרה במקור עבור משחק הקריקט ולאחר מכן עבור משחק הטניס.

חסרונה של המערכת נעוץ בכך שהיא דורשת לעצור את  המשחק ולפיכך פוגעת בקצב ובזרימה של המשחק (וכידוע, כדורגל משחקים 90 דקות…). בנוסף לכך, אף היא לא זולה ועלותה עומדת על כ-250,000 לירות שטרלינג לכל הפחות.